למלא את המיכל - סיכום

או.קיי. אז רשמתי והסברתי את הדברים העיקריים שיכולים לעזור לי להיות במייטבי בתקופה המאתגרת הזו.

כתבתי על משאבים, מדיטציה, לדאוג לגוף הפיזי והודיות. אחלה. אבל לדעת מה עוזר לי זה נחמד, אבל אם אני רק יודעת ובתכלס לא עושה אז זה לא באמת עוזר.

אז איך אני מעבירה את זה מידיעה ליומיום?

לי הכי קל להכניס את ה"מייטיבים" שלי ללו"ז ואז מה שנותר לי זה להיצמד ללו"ז.לדוגמה - להחליט שבשעה 16:00 אני מתיישבת למדיטציה,  או שבערב לפני השינה אני כותבת במחברת הודיות שנמצאת ליד המיטה.(חייבת להודות שקל לי לייצר לעצמי מסגרות ולעמוד בהן וגם ששריר ההתמדה שלי מפותח).ה"צריך" לא יגמר אף פעם ואם לא אעצור ואשזור את הדברים הללו ביומיום שלי, הם תמיד ידחו לאח"כ.יש את כל התאוריות שאומרות שאם נתמיד 21 יום, זה יהפך להרגל... אז אני לא בטוחה שזה ככה עובד אצלי,מה שכן, זה שאם אני מצליחה רצף ארוך של תרגול כלשהו, אח"כ מה שמניע אותי,  זה להמשיך את הרצף. וככה זה ממשיך.וגם צריך לזכור שברשימה שלי יש דברים שאני יודעת מניסיון שמיטיבים איתי ולכן גם נעים לי לקיים אותם כחלק מהיומיום שלי.אם אתם מחליטים על שינוי כזה, אני ממש ממליצה להתחיל בקטן. מטרות גדולות ושינויים גדולים נראים מאד יפה ברמת התכנון, אך אם זה קשה ליישום ביומיום זה רק מתכון לאכזבה. אז להתחיל בקטן, לבחור משהו כייפי מהרשימה שלכם ולהכניס אותו. ככה גם זה פחות ילחיץ וגם הידיעה שהצלחתם להתמיד ולשזור את זה ביומיום שלכם, תיתן לכם מוטיבציה ורצון להמשיך ולהכניס דברים נוספים.

בתור מישהי שרגילה להסתכל על הדברים בשחור ולבן, גיליתי שחמלה מאד עוזרת לי. לא נורא אם לא הצלחתי לתרגל כמו שרציתי, אני מסתכלת על התמונה הגדולה (אז יום אחד לא עשיתי אימון.. מה זה משנה ברמת השנה האחרונה או הבאה?) ועל הכוונה וממשיכה לדייק ולהבין מה לא עבד לי.