לברוא חיים חדשים

אחד הדברים שקורים כשהדברים מתפרקים זה שנוצרת הזדמנות ל"דף חדש".

הנה אני מתחילה פרק חדש ויש לי הזדמנות לשנות כמעט הכל.

ואני מרגישה שזו הזמנה בשבילי להתבונן על כל הרבדים של החיים שלי,

לבדוק מה עדיין שייך, מה כבר לא, מה מיותר, מה חסר.

זה מין "קאט" כזה שהכל משתנה, רק מעצם ההתנהלות לא כזוג.

ולפני ששיגרה חדשה תתקבע מעצמה אני רוצה לברר מה בכלל אני רוצה?

וזו שאלה גדולה ולא פשוטה. צריכה לפנות לזה זמן ולהיות אמיצה וכנה ולהתחבר,

ולשים לב מה מזה זה דברים שמצפים ממני, מה מקורו בריצוי, מה אני עושה בשם איזשהו אידאל שאני מחזיקה,

מה הרצון האותנטי שלי. באמת.

ולהתחיל לדמיין את החיים החדשים שלי, בלי מגבלות, באמת, בכנות, מה אני רוצה?

הרבה לפני ה"איך".

מה?

מה חשוב לי באמת?

ולמרות שאני יודעת שבסופו של דבר מה שחשוב זה עכשיו, ההווה. אני עדיין יודעת שיש בשבילי חשיבות גם לחשוב על התמונה היותר גדולה. איך אני מדמיינת את השנה הזו, את עוד 5 שנים, עוד 10.

כולנו קיבלנו שיעור גדול בהווה עם הקורונה ואח"כ עם ה 7/10 וזה גורם לי לתחושה של  - מה הטעם לתכנן רחוק.

אבל אני לא עושה את זה מתוך אמונה שזה יקרה כך. אני די מאמינה שלא. אבל אני חושבת שהפרספקטיבה הגדולה, "החזון" הוא מגדלור שמראה לי את הדרך ומזכיר לי מה חשוב לי באמת (עכשיו).

אז איך מפצחים את השאלה הגדולה הזו? האמת שיש מלא שיטות, לא בטוחה עדיין במה אבחר.

אשתף בקרוב.