הקשבה לדיבור הפנימי

כולנו מסתובבים בעולם ובמקביל מנהלים שיח פנימי עם עצמנו.

טיב השיח הזה משפיע עלינו ועל כל המציאות שאנחנו חווים.

רובנו לא שמים לב לשיח הזה, הוא קורה באופן אוטומטי.

ווואו.. זה ממש game changer  לשים לב לזה, להיות מודעים לקול הזה בראש.

זה לא פשוט בהתחלה לשים לב, זה דורש תשומת לב וכוונה (אפשר תזכורות בנייד, לכתוב בטוש מחיק על המראה, לשים תזכורות בפתקים דביקים). אבל זה מרתק.. וזה מאד משמעותי.

אחרי תצפית לא קצרה, הנה מה שאני גיליתי:

1.אני מדברת לעצמי בצורה מאד ביקורתית ושיפוטית אבל שימו לב לתחכום...

הרי אני כבר הולכת בדרך הזו הרבה זמן ואני כבר יודעת כמה חשובה "אהבה עצמית" ומה המקור של "שיפוטים"...

אז איך הסוואתי את זה מעצמי.. אני אומרת את זה בראש שלי כאילו מישהו אחר אומר את זה - אמא שלי/הפרוד/הבת שלי/השכנה....נותנת למישהו אחר את הקול הזה. השופט, הביקורתי...

2.אני מנהלת עם עצמי ויכוחים מאד דרמטיים בראש שבהם אני מגלמת אותי וכביכול את הצד השני.

אני ממש מנהלת ויכוח סוער עם עצמי, "מחממת" את עצמי עם הטיעונים של הצד השני.

והסרט הזה יכול להימשך מלא זמן.

פעם אחת קלטתי את עצמי מנהלת ויכוח שלם עם הפרוד, בראש שלי, שבו הוא ממשיך לעצבן אותי עם התשובות והתגובות שלו, ואני מתחממת יותר ויותר... והכעס מבעבע ותסכול ואני כועסת ומנסה להוכיח שוב ושוב שאני צודקת...

ואז הוא חזר הביתה, רגוע, שמח וטוב לב.

הסתכלתי עליו ובאותו רגע פשוט קלטתי מה קרה עכשיו, וקלטתי שרבתי עם עצמי והוא בכלל לא צד בעניין.

3.שמתי לב לכל מיני ביטויים שהם מלחיצים מעצם היותם.

אם אני מסתובבת כל הבוקר בבית וחושבת "אין לי זמן", "אין לי זמן", "אין לי זמן"...

אז כל התדר שלי הוא של לחץ ומה עוד לא הספקתי... וכמובן שהתדר הזה ממש לא מקדם נוכחות, פרודוקטיביות או איכות.

או להשתמש ב"איזה סיוט" על שטויות כמו לחכות מלא זמן לאיזשהו שירות לקוחות..

4.סמנטיקה בכלל, לשים לב באיזה מילים אני בוחרת להתבטא, לחשוב..

כמה זה מרגיש אחרת אם אני "צריכה" או "רוצה".

שינוי במילה, משנה את כל התדר.

(ודרך אגב מפתיע לגלות שרב ה "צריכה" זה בתכלס "רוצה").

אז השלב הראשון זה לשים לב. להקשיב לדיבור הפנימי. להיות מודעים אליו.

השלב השני הוא לזהות חלקים בדיבור הפנימי שלי שלא מיטיבים איתי. לזהות ולעצור.

לשים לב כשאני מבקרת את עצמי, מקטינה וכו' ..

לשים לב כשאני מנהלת וויכוחי סרק עם עצמי

לשים לב למילים שאני בוחרת,

לשים לב ולהפסיק. זה אפשרי. יש לי חברות שנוהגות להגיד "בטל ומבוטל".

בשלב השלישי, ניסיתי לברר מה זה עבורי דיבור מיטיב,

מתוך הנחה :

1.אני לא אוכל להפסיק את השיח הפנימי, זה נתון. עצם קיומו לא בשליטתי.

2.ישנה אפשרות לשינוי. זה דורש תשומת לב, חזרתיות וזמן, כמו כל שריר. אבל ניתן לחווט מחדש.

והבנתי שהייתי רוצה שיח פנימי מלא בחמלה ואמפתיה, מרים ומעצים. ובעיקר מקבל.

כמו חברה טובה שאוהבת אותך ורוצה בטובתך. כזה. אהבה ללא תנאים.

אז זה דורש תרגול והתמדה, אבל אם לא אני ?