אם הייתם שואלים אותי מה הייתי לוקחת איתי לאי בודד, אין לי ספק שהתשובה הייתה מוזיקה ואוזניות מעולות.

מוזיקה תמיד הייתה שם איתי, זה פסקול חיי, זוכרת אותי הולכת לחנות הקלטות (כן... אני עתיקה למדי) המקומית באחוזה ברעננה,

מקשיבה ועפה, חומדת את כל החנות... ואז בבית, יושבת עם העטיפה והטייפ דאבלקאסט
ושומעת שיר, אחרי שיר וקוראת את המילים.

 ואני לא מנגנת (רציתי ללמוד לתופף על מערכת תופים , אבל כיאה לילדה טובה רעננה נשלחתי לקונסרבטוריון המקומי,
להתחיל כמו כולם עם חלילית (הילדה רוצה לתופף, איך הגענו לכלי נשיפה???) ואז לשיעורי נגינה על פסנתר
(כי אחותי הגדולה רצתה ללמוד וכבר היה אורגן בבית), למדתי שנתיים, לא זוכרת כלום. איבדתי עניין מאד מהר.

 וגם אני ממש לא אנינת טעם במוזיקה. יש מצב שהטעם שלי במוזיקה מביך.

 אבל מוזיקה היא הריפוי שלי, זה מעלה לי את התדר,

אם אני עצובה זה עוזר לי לעבד את הרגשות,

אם אני שמחה זה נותן לי ביטוי,

אם אני בתדר נמוך זה מרים אותי.

 זוכרת את כל המילים של השירים, וזה תמיד חיבור בין טקסט שנוגע בי ללחן שמזיז אצלי משהו.

 ומוזיקה אלקטרונית, או טראנס כמו שקראנו לו...

אני דור המסיבות טבע וההתעלות היא כבר בילט אין. אני מאלה שרקדו עם הרמקול.

 אבל הכי חשוב זה איכות סאונד ווליום (גם ככה אני דור 3 של מכשירי שמיעה... לפחות אני נהנית בדרך...)
ואוזניות. אין כמו סאונד של אוזניות משובחות. 

מוזיקה. איזה מזל.